במהלך לימודי הפסיכולוגיה שלי, נתקלתי באין ספור תיאוריות, שמציגות כל אחת באור שלה את נפש האדם.
חלק מהתיאוריות הפסיכולוגיות הללו חקרו את נפש האדם הנוירוטי, חלקן האחר התמקד יותר בנפש האדם הבריא, כאשר כל פסיכולוג בוחר להציג באופן שתואם את התיאוריה של והסברים להפרעות/מחלות נפש שונות- לעיתים תוך מחלקות חריפות עם פסיכולוגים אחרים.
עם זאת, אני מצאתי שפסיכולוגים רבים עמדו על מוטיב חוזר ונשנה שמשותף לרוב התיאוריות שהולידו הזרמים השונים של הפסיכולוגיה- מוטיב חוסר ההשלמה.
Take it or lose it
החיים הם מוזרים.
אנחנו לא יודעים בוודאות מאיפה הגענו לכאן, מה אנחנו עושים כאן, מה המטרה שלנו ומה המשמעות שלנו.
אנחנו צריכים לאזן בין הצרכים שלנו לצרכי הסביבה שלנו, ואנחנו צריכים להבין שלא כל מה שאנחנו רוצים אנחנו יכולים לקבל כאן ועכשיו, אחרת אנחנו לא נצליח לשרוד בעולם הזה ולנהל חיים בוגרים מספקים.
את התובנה הזו, מקבלים רוב האנשים(אם כי לעיתים רק בחלקה) עוד בגילאים צעירים.
החיים שלנו, בני האדם הם לעיתים קשים עד מאד, אנחנו צריכים להתעמת עם פחדים שונים ואתגרים רבים.
אחד האתגרים הקשים ביותר שהאדם צריך להתמודד איתו היא הדבר שהכי מפחיד כל יצור חי על פני האדמה הזאת- הפחד מהמוות, הפחד שנפסיק להתקיים.
הפחד הזה, וחוסר ההשלמה עם כך שהחיים יכולים להיות לפעמים ממש לא משהו, ושלא תמיד נקבל את מה שאנחנו רוצים יכולים לגרום להתפתחויות של התנהגויות פתולוגיות שונות – אובדנות,דכאון,מאניה דפרסיה…
מה אם כך מביא אנשים מסוימים להשלים על החיים כמו שהם ולקחת אותם?
מה מביא אנשים אחרים לסרב להשלים עם אלמנטים מסוימים בחיים שלהם 'ולאבד את זה?
בפוסט זה אני אנסה לחקור את תופעת ההשלמה(או חוסר ההשלמה) מהזוויות השונות של הפסיכולוגיה.
אחריותך האישית!
זרם הפסיכולוגיה שנועד להתעסק עם נושא המוות וחרדת הקיום שלנו הוא הזרם
האקזיסטנציאליסטי.אקזיסטנציאליזם היא פילוסופיה שלמה, שעוסק במשמעות(או יותר נכון בחוסר משמעות)קיומו של האדם.
פסיכולוגים אקזיסטנציאליסטים דיברו על שני סוגים של רגשות אשמה שחש האדם:
אשמה נוירוטית ואשמה קיומית.
כמו כן, הם עמדו על שני סוגים של אנשים, בהתאם לסוג האשמה שהם חשים:
אדם אותנטי ואדם לא אותנטי.
האשמה הקיומית היא בבעלותו של האדם האותנטי, ורק אנשים אותנטיים יכולים לחוש אותה.אדם אותנטי הוא אדם אשר חי את החיים כמו שהם, מודע לכל הפחדים ולאילוצים השונים.
האשמה הקיומית היא המודעות לכך שלא יצליח לממש את כל חלומותיו והאפשרויות העומדות בפניו.
האדם מודע לחוסר הוודאות שלו לגבי העתיד,לפחד שלו להיות לבד,חרד מחוסר המשמעות של הקיום ומהמוות המתקרב אליו אט אט ועורב לו בפינה.
עם זאת, האדם האותנטי מבין את המצב, ולוקח אחריות על חיו ומנסה להוציא מהם את הטוב ביותר שהוא יכול.
אדם לא אותנטי לעומת זאת הוא אדם אשר לא חי את החיים כמו שהם, הוא חי בשקר מפני שהוא מסרב להתמודד עם החרדות והרגשות המאיימים השונים, ולכן לא חי את החיים כמו שהם.
האדם הלא אותנטי חי בשקר, הוא יודע שהוא חי בשקר ולכן הוא מרגיש אשם.
אשמה נוירוטית מביאה אותו לתסכול,כאב וייאוש ממושך.
כמו כן, האשמה הנוירוטית יכולה להיות מפלט קל מפני החרדות הקיומיות השונות והמפחידות.
כך למשל, עיסוק ממושך בקשר בין אישי שהתקלקל, יכולה להסית את האדם היטב מהפחד מן הבדידות או מחרדת הקיום.
תחושות מאניות שונות של כל יכולות, מעידות גם הם על אי יכולת לקבל את החיים כבלתי נשלטים לעיתים ואת היותנו בני אדם ולא יותר מזה.
האדם הנוירוטי מתקשה ליצור קשרים עמוקים וחש יופי וטעם מועט בחייו.
הניסיון שלו לחמוק מן החרדות האיומות הללו, מהווה בעצם בריחה מאחריות.
הבריחה מאחריות היא ניסיון של האדם לברוח מן ההחלטה כיצד לממש את חיו ביחס
לאין סוף האפשרויות העומדות בפניו והידיעה שלא יצליח לממש את כולם.
לסיכום, לפי הפסיכולוגיה האקזסינטציאליסטית, פחד מלקיחת אחריות הוא הגורם לחוסר ההשלמה.
אמא אשמה!
ובגזרת הפסיכולוגיה הדינאמית, ישנה מלאני קליין, שלטעמי מייצגת באופן מובהק את מוטיב חוסר ההשלמה שהצגתי כאן.
מלאני קליין דיברה על שתי עמדות שקיימות אצל ילדים בגיל הרך(ולמעשה מתבטאות גם בגיל מבוגר יותר):
העמדה הסכיזופרנואידית והעמדה הדפרסיבית.
העמדה הסכיזופרנואידית מהווה סוג של חשיבה בינארית.
כאשר התינוק נולד טוענת קליין, אין הוא מסוגל מבחינה קוגניטיבית להבין שטוב ורע הולכים ביחד, הוא מסתכל על דברים כטובים לחלוטין, או כרעים לחלוטין.
במהלך התפתחותו, הוא חווה את השד של עמו כשד טוב(שמד שמניק ומזין אותו), וכשד רע(שד שמתרוקן, שלא מספק אותו), הוא חווה חוויות שליליות שונות הכוללות רדיפה,שנאה,כעס וחרדה.
בשלב הדפרסיבי, המתרחש בגיל מאוחר יותר, אמור האדם להבין כי השד הוא בעצם טוב ורע גם יחד.
מה שמביא את התינוק לקבל את הטוב והרע יחדיו הוא אוסף גדול יותר של חוויות טובות ביחס לחוויות הרעות שחווה בשלב הסכיזופרנואידי.
אם לעומת זאת, יחווה יותר חוויות רעות מאשר טובות, יסרב האדם לקבל את הטוב והרע בצורה אחידה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שאם יש כל כך הרבה רע, האדם לא מעוניין שהוא ישחית את מעט הטוב שכן ישנו.
לסיכום, מלאני קליין רואה את חוסר ההשלמה כמצב של התפתחות לא תקינה, בה עלו החוויות הרעות על החוויות הטובות, וכמיטב המסורת של הפסיכואנליזה האשמה לכך נעוצה איך לא- באם.
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית- חשיבה לא נכונה
באחד הפוסטים הקודמים שלי, סקרתי עיוותים מסוימים בחשיבה, שמביאים להתפתחויות של דפוסי חשיבה שליליים הפוגעים בהסתגלות האדם.
ההתמקדות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא יותר באדם עצמו, מאשר בסיבות שהביאו אותו למצב הזה ובשינוי דפוסי החשיבה השליליים.
עם זאת, עיוותי החשיבה קיימים מסיבה מסוימת, הם לא נמצאים שם סתם- והם תורמים באיזה שהיא רמה לאדם.
עיוותי חשיבה מסוימים מבטאים חוסר השלמה מובהקת.
כך למשל, החשיבה הבינארית מעידה על חוסר ויתור על הטוב המוחלט, ואי קבלת ההבנה ששום דבר אינו טוב בכל ההיבטים ובמאת האחוזים.
ראוי לציין, שדפוסי חשיבה שמגיעים מחוסר השלמה, מעודדים את חוסר ההשלמה, וכך נוצר מעגל שקשה מאד לשבור.
עם כן, לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, חוסר ההשלמה גורמת להתפתחות של דפוסי חשיבה שליליים שמעודדים יותר את חוסר ההשלמה.
איפה הכול מתחבר?
המכנה המשותף שמצאתי לכל התיאוריות מודגש יותר בתיאוריה האקזיסטנציאליסטית.
הקושי שלנו להשלים עם המציאות והעולם בו אנחנו חיים, ועם כך שאנחנו בסה"כ בני אדם, עלול לגרום להופעות סימפטומים נוירוטיים שונים ועיוותי חשיבה.
יש בחיים הרבה דברים שקשה להשלים עימם, הרבה דברים שקשה לקבל, הרבה דברים שאינם כמו שאנחנו רוצים וייתכן שלעולם לא יהיו- הרבה דברים שמחוץ לשליטתנו.
אבל, כנראה שאין לנו ברירה אלא להשלים עם זה- או שנאבד את זה.